השבוע צפיתי במשחק הכדורגל של הבן שלי, משחק כדורגל בין שתי שכבות כיתות ב'⚽.
הקבוצה של הבן שלי לא הצליחה במיוחד (התוצאה כבר הייתה 3:1 לקבוצה המתחרה), וההורים הקימו בזמן אמת ועדת חקירה מקומית שהעלתה כי בנבחרת של בית הספר השני משחקים ילדים בכיתה ג' וד'.
הם התלבטו האם לפנות לשופט (שאגב היה המאמן של אותה הקבוצה הנגדית) או אולי לפתוח בשביתה איטלקית, כדי להשוות את התנאים ולשנות את מאזן הכוחות שבהחלט לא היה הוגן.
אני, שהקשבתי בשקט להתרחשות (והייתי עסוקה באכילת משמשים, שמי שמכיר אותי יודע שזה הפרי האהוב עלי בעולם, ועליו גם נאמר "בוקרפיל משמש" אבל זה לפוסט אחר🍑), חשבתי אחרת לגמרי.
אמרתי להם – אני דווקא בעד להמשיך את המשחק כמו שהוא, בלי לשנות כלום, בלי להעיר כלום ובטח שבלי להגיד משהו לילדים ולעודד אותם להפסיק לשחק או לרחם על עצמם.
ונראה לי שגם קצת עצבנתי אותם כשאמרתי להם שאני גם ממש לא אתבאס גם אם נפסיד בסוף המשחק, ויותר מזה, אני אפילו קצת מעדיפה את זה...
בעיני, בחיים, ובטח במיקרוקוסמוס של עולם הילדים, בחוגים קבוצתיים תחרותיים אחרי הצהריים, המטרה היא לא רק ללמוד איך לנצח, אלא גם, ובשלבים מסוימים **בעיקר** ללמוד איך להפסיד, ו"להפסיד בכבוד ולהמשיך קדימה". שזה מאוד מאוד קשה. מאוד קשה.
אני חושבת שכשילדים לימדו אותנו תמיד שאם נרצה מספיק ונתאמץ מספיק- נצליח להשיג הכל. לימדו אותנו וכיוונו אותנו להיות מצליחנים ומצויינים ומספר אחת. אבל מה קורה כזה לא קורה? שיש מישהו שיותר טוב מאיתנו ואנחנו לא מצליחים גם כשממש ממש התאמצנו?
זה חלק מהחיים. וחלק מסל היכולות שאנחנו צריכים לפתח בחיים ובשוק העסקים והעבודה הוא גם את היכולת להתמודד בסיטואציות "לא פייריות", בתנאי תחרות, ולראות איך פועלים הכי טוב שאנחנו יכולים גם בתנאים כאלה - כל אחד בפני עצמו, ואם אנחנו פועלים יחד כקבוצה גם כשחקנים קבוצתיים.
זה בדיוק הזמן להפסיק להסתכל על כל הסיבות ל"למה לא", להתרכז ביכולות שלנו, בחוזקות שלנו, ולהשתפר. גם עבור ההצלחה האפשרית במשחק הזה. ויותר מזה- כדי שנוכל להצליח יותר במשחקים הבאים.
אם נשחק רק כשאנחנו בטוחים שאנחנו מנצחים, כנראה שנישאר רק בליגה המקומית, ובשלב מסוים נתחרה רק נגד עצמנו. ככה בטח לא מגיעים לליגה הלאומית ולא לגמר הפלייאוף באירופה (אני בטוחה שעירבבתי כאן המון המון מונחים לא קשורים מעולם הספורט).
לכן, אני רוצה לאתגר אתכם– תבחרו משחק, ותשחקו בו גם כשאתם חושבים שיש סיכוי גדול שתפסידו👾.
תשחקו בתנאים קשוחים, תתאמצו, תנסו ותקחו בחשבון שגם ההפסד הוא חלק מהמשחק בליגה של הגדולים.
אתם בטח שואלים את עצמכם-
"ואיך נגמר המשחק ובכמה הפסדנו?"
אז הסוף כאן הוא דווקא מפתיע. זה נכון שקצת קיוויתי שהפעם הם יפסידו, ונוכל להתמקד בחווית המשחק, ובמסירות (שבעיני זה החלק הכי חשוב בחוג כדורגל), ובמאמצים ובמשחק הבא ובל"הפסיד בכבוד". אבל מסתבר, שהנבחרת שלנו היו כל כך ממוקדי מטרה + היה לנו את עמרי, שהוא לגמרי ילד בן 8 שיכול להגיע לליגת העל וניצחנו.
חבל. אבל גם זה קורה.